בשנת 1945, פרסמה הסופרת טובה ינסון את הספר הראשון בסדרת המומינים, "המומינים והשיטפון הגדול". מדובר בסקיצה לסדרת הספרים. הספר הציג לראשונה מספר דמויות כמו מומין-אמא, מומינטרול וסניף ועוסק במסע של שלושתם המחפשים את מומינאבא שאבד בשיטפון.

טובה ינסון כתבה את הספרים עקב התחושות שלה ממלחמת העולם השנייה. מטרתה הייתה ליצור עולם רגוע לילדים – עולם נטול מלחמות, בו יש שלום ואהבה. היצורים שלה לא היו גיבורי אגדות, אבירים ופיות. מדובר ביצורים על זמניים שלא שייכים לחברה מסוימת, דת, גזע, או מין.

ספרי המומינים מציגים אוטופיה, אך בספרים המאוחרים בסדרה הם מציגים התמודדות של הדמויות עם נושאים מעט קשים יותר. למשל, בספר "חורף קסום" (תורגם לראשונה בשם "עמק החיות המוזרות") מומין מתמודד עם דיכאון מסוים. בהמשך, הספרים נעשים מדכאים אף יותר ובעלי אווירה מדכדכת, למשל הספר "מומין אבא והים" (העוסק בהפלגתם של המומינים לאי בודד ובו מגדלור), המציג כיצד המשפחה חווה בדידות.

המומינים הופיעו גם בקומיקסים שיועדו למבוגרים, ועסקו בשלל נושאים. למשל, אחת מרצועות הקומיקס תיארה את הפלגתם של המשפחה לריביירה הצרפתית, והתמודדותם עם עם החברה הגבוהה. קומיקס זה מבקר את החברה הגבוהה ומנהגיה, ומציג בצורה הומוריסטית כיצד המומינים הנאיבים מתמודדים עם העולם הגדול. הסרט "המומינים בריביירה" שיצא בשנת 2014 מבוסס על הקומיקס הזה ואף נוספים.

כנראה שמתם לב שמדי פעם התחלפו הקולות לדמויות, בגרסה העברית של סדרת האנימציה משנות ה-90. כן, כמעט לכל דמות היה יותר ממדבב אחד. כך למשל את סנופקין דיבבו עודד מנשה וגם דן תורן, ואת קולה של מומין-אמא תרמו לא פחות מארבעה מדבבות:  ליליאן ברטו, חני נחמיאס, רותי הולצמן ורמה מסינגר ז"ל.

הסרט כוכב השביט, שמהווה הקדמה לסדרת הטלוויזיה, כלל מספר חורי עלילה, כגון הופעתה של גברת פיליונק בעמק באחת הסצנות. הדבר המוזר הוא, שזו מגיעה לעמק בפרק ה-14 לסדרה. לעומת זאת בסרט כוכב השביט, היא כבר תושבת העמק והסרט הרי מתרחש לפני סדרת הטלוויזיה. 

עובדת בונוס: הסרט הזה שודר פעם אחת בלבד בישראל!

מלבד הסדרה המוכרת לכולם ששודרה בחינוכית, ישנן מספר סדרות טלוויזיה נוספות שהופקו ועסקו במומינים:  סדרת סטופ מושן עם בובות ששודרה בחו"ל בסוף שנות ה-70, (שודרה לאחרונה גם אצלנו), סדרת אנימציה נוספת שהופקה בגרמניה בשנים 1959-1960, וסדרה  נוספת שכללה בובות ועסקה בחג המולד. יותר מזה, סדרה חדשה המבוססת על המומינים צפויה לעלות לשידור בשנים הקרובות. עוד על כך בהמשך.

פרק 36, "הולכים לישון", מציג כיצד יצורים משונים מפריעים לשינת החורף של המומינים, בטענה שעליהם לקום ולהתכונן לבואו של אורח. מי הוא האורח? הפרק מתעסק בחג המולד, והמומינים, שלא שייכים לאף לאום, לא מכירים את החג. העניין המצחיק הוא שהמומינים לא בודקים בכלל באיזה חג מדובר, ועושים במהרה את כל מה שאומרים להם לעשות בלי לחשוב פעמיים: מתכוננים לבואו של אורח, מכינים עץ, מקשטים אותו מכינים הרבה מתנות לאותו אדם מסתורי. האם יוצרי הסדרה הכניסו כאן עקיצה על הדתות בעולמנו? מי יודע.

את מנגינות הרקע של הסדרה אתם זוכרים, נכון? כיוון מדובר במנגינות מדהימות שנוצרו על ידי המלחין היפני סומיו שהיראטורי (Sumio Shiratori)  .לפניכם אחת המנגינות המרגשות ועוצמתיות של הסדרה: מנגינה המופיעה בפרקי החורף בעיקר, וכוללת באמצע סולו פסנתר מרגש.
עובדת בונוס: מנגינה זו פותחת את הסדרה ואף סוגרת אותה (עונה ראשונה).

לסדרת הטלוויזיה היו שתי עונות, הראשונה בעלת 78 פרקים והשנייה בעלת 26.  העונה הראשונה מסתיימת עם הפרק "סוף הסתיו", בו, הסתיו מגיע לסופו  כמשתמע וסנופקין יוצא למסע החורף שלו בעוד המומינים מתכוננים לשינת החורף. בסצנה האחרונה של הפרק, סנופקין נותן למומין את מפוחיתו. האם זה רמז לכך שהוא מתכוון לא לחזור לעולם לעמק, ובכך משאיר למומין מזכרת ממנו? מי יודע. העונה הנוספת כללה 26 פרקים נוספים, שמתרחשים מבחינה עלילתית בזמן העונה הראשונה.  האם בסופה מתגלה שכל עלילת הסדרה הינה חלום שסנופקין חלם?
עקבו אחרינו לגלות את התשובה בחלק השני של הרשימה