הצופיות ממך והלאה
לא היית בצופים, אתה לא אוהב חאקי בתור צבע,לא קושר גם עניבות רגילות וגם לא מבין מה הסיפור עם הענפים של האקליפטוס.
אולי היית בנוער העובד רח"ל, אולי סתם העברת את הנעורים מול הטלוויזיה – בכל מקרה כולנו כאן מסכימים שפספסת בענק.
לא נורא, אף אחד לא מושלם.

אתה צופה מהצד
אתה לא צופיפניק מושבע, זה ברור. הצטרפת לתנועה בגלל שמלך/ת הכיתה הצטרפו,היית כמה שנים והיה כיף, אפילו מאוד – אבל כאן זה נגמר.
ועדיין, אבל אם הילד שלך יבוא אלייך ויגיד לך שהוא הולך לנוער העובד והלומד, תרגיש צביטה בלב. מה שבטוח, כשמישהו צועק "קצב!" אתה מתחיל לתופף על הברכיים.

מעל למ-צופה
יש לך פינה בלב לתנועת הצופים, והפינה הזו צבועה בחאקי:אתה זוכר בגעגוע את השירים, את החברים, את הפעילות ואת הערכים.
אז אולי אתה לא נשארת לשנת שירות, אבל את הילדים שלחתלתנועה מזמן וכל מחנה קיץ אתה גם מתייצב לראות מה הם בנו השנה.

אתה נכון תמיד
אתה צופה בכל רמ"ח אבריך: לובש רק חאקי,אוכל ביצה אינדיאנית, מצדיע בשלוש אצבעות, מעביר קשישות את הכביש ויודע מאיזה עץ בונים סנאדה.